וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַֽעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
און דערנאָך האָבן זײ צוגעגרײט פֿאַר זיך און פֿאַר די כּהנים; װאָרום די כּהנים, די קינדער פֿון אַהרן, זײַנען געװען פֿאַרנומען מיט אױפֿֿברענגען די טײלן װאָס דאַרפֿן אױפֿֿגעבראַכט װערן און דאָס פֿעטס, ביז נאַכט; דרום האָבן די לוִיִים צוגעגרײט אי פֿאַר זיך, אי פֿאַר די כּהנים, די קינדער פֿון אַהרן.
אבן עזרא
חלב חגי. הוא שה תמים שהוא חיוב, וכן כתוב "בהעלות העולה והחלבים" (דה"ב לה יד) עד הבקר:
מחוקקי יהודה; יהל אור
(קיא) יפרש סוף הפ' מן ולא ילין חלב חגי עד בקר, ויפרש "עד הבקר" וכמו שפי' בפי' הקצר עיין אות קיד, ונכנס ביניהם ראיתו מהפסוק בדה"ב: